לבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעתו של מר אברהם לבי, יליד 1952 (להלן: "התובע") לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 13.7.03 כשלטענתו, במהלך נסיעתו במשאית, נאלץ לעצור ולרדת ממנה בכדי לקשור סחורה. במהלך הירידה מן המשאית, התכופף והסתובבה ברכו הימנית (להלן :"התאונה"). המשאית הייתה מבוטחת על ע"י כלל חברה לביטוח בע"מ וכן ע"י אבנ"ר איגוד לביטוח לנפגעי רכב בע"מ (להלן: "הנתבעות").

ד"ר משה סלעי, מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה, נכות צמיתה בשיעור של 10%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 16.12.2012 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין על ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 3.6.2013 העידו מטעם התביעה התובע עצמו וכן אשתו, גב' רונית לבי. ביום 1.1.2014 העיד החוקר מר בועז טובין, מטעם הנתבעות. הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב. התובע הגיש את סיכומיו ביום 6.1.2014 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 20.1.2014.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע ביום התאונה, עת שנסע במשאית ברחוב אבן גבירול בתל אביב-יפו, הבחין כי הסחורה אותה העמיס אינה קשורה לארגז המשאית. משכך, הוא עצר את המשאית בצד הדרך ובעודה מונעת, ירד ממנה בכדי לקשור את הסחורה. במהלך הירידה מן המשאית, התכופפה והסתובבה לפתע ברכו הימינית, התובע קבל מכה מהמדרגה וחש כאב חד המפלח את ברכו. לאחר התאונה, מרב כאבים, התובע לא יכול היה לקשור את הסחורה ולמרות שסבל מכאבים עזים, המשיך בנסיעה אל הלקוח ושם פירק את הסחורה. לאחר מכן, שב התובע למגרש "פגי" וכשירד מהמשאית הרגיש שהוא אינו יכול יותר לסבול את הכאבים, והוא דיווח למעסיקו על התאונה. (ראו סעיף 2-3 לתצהיר התובע).

התובע טופל בקופת חולים, שם אובחן כי הוא סובל מנקע בברך ימין, מנפיחות ומהגבלה בתנועות. התובע טופל באמצעות חבישה אלסטית של הברך ושוחרר עם המלצה למנוחה ולהמשך מעקב אורתופדי. התובע היה במעקב רפואי, ומשהחמירו כאביו, הוא נזקק לניתוח בברך. הוא נותח בבית חולים בילינסון ביום 18.1.2004 ושוחרר עם הנחיות להליכה עם קביים ללא דריכה ולהמשך טיפולי פיזיותרפיה. (ראו ת/10 בתיק המוצגים). לאחר הניתוח, המשיך התובע במעקב אורתופדי במסגרת בית החולים ובמסגרת קופת החולים, ובהמלצת רופאיו, נזקק להליכה בעזרת קביים במשך כחודשיים ימים.

התובע נבדק ע"י ד"ר משה סלעי, מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נותרה לו נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%.

ב"כ הנתבעות המלומד הכחיש את קרות התאונה, וטען כי אין המדובר הוא בתאונת דרכים. התובע מסר מספר רב של גרסאות, הן בפני המשטרה והן בפני המוסד לביטוח לאומי והן בפני בית המשפט כאן ובתיק אחר (ת"א 46660/04).

לא זו בלבד, אלא, לטענת הנתבעות, התובע לא הצליח להוכיח באף אחד מהגרסאות שהוא תיאר כי אכן האירוע נכנס להגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הפלת"ד, שכן התובע לא פירט פירוט מלא, אשר מביא לקביעה החלטית, אבסולוטית וברורה כי אכן הייתה תאונה דרכים בהתאם להגדרת חוק הפלת"ד.

דיון והכרעה

התובע טוען כי הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 13.7.2003, בעקבותיה סובל הוא מכאבים בברך רגל ימין. הנתבעות הטילו ספק רב באשר לקרות התאונה.

אודה ולא אבוש לומר כי התקשיתי בקבלת גרסתו של התובע שהייתה כה עמומה.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ובהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לא יפסוק בית המשפט בהליך אזרחי, בנסיבות המפורטות בגוף הסעיף, על-פי עדותו של עד יחיד, אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה.לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לתביעה, ולאחר שמיעת העדויות בתיק, ולאחר התעמקות בתיק, ראיתי לנכון, לדחות את התביעה.

גרסתו של התובע לא נמצאת אמינה בעיני, וזאת בלשון המעטה. התובע שינה את גרסתו כמה וכמה פעמים. עדותו בפניי סתרה את הגרסאות הקודמות שהוא מסר לאחר התאונה.

ביום 19.4.04 בהצהרתו, למוסד לביטוח לאומי- סניף יפו, ציין התובע בעמוד 2:

" מה קרה בתאריך 13.7.03? אני כתוצאה שירדתי מהמשאית במקום העבודה, הגעתי עם המשאית, הגעתי לרחבה כדי להעמיס ואז ירדתי מהמשאית כדי להפעיל את המנוף ואז כנראה שירדתי לא טוב והסתובבה לי הרגל וברך ימין. היה לי נפיחות וכאבים והלכתי לזמנהוף בכוחות עצמי".

ואילו בתצהיר שלו לבית המשפט, הצהיר התובע בלשון הזו:

"במהלך הנסיעה כשהגעתי לרחוב אבן גבירול בתל אביב, ליד הגשר, הבחנתי כי הסחורה אינה קשורה לארגז המשאית. עצרתי את המשאית בצד הדרך ובעודה מונעת, ירדתי ממנה בכדי לקשור סחורה."

בפני המל"ל הצהיר התובע כי התאונה התרחשה ברחבה עת שניסה להעמיס את הסחורה, וכי ירידתו מהמשאית הייתה לשם הפעלת המנוף, ואילו בפני בית המשפט הוא מצהיר כי התאונה התרחשה ברחוב אבן גבירול, וכי מטרת ירידתו מהמשאית היא לקשור סחורה.